פסק-דין בתיק ת"א 69488-07

התובעים עותרים כי ביהמ"ש יורה למשיבים להשיב את תשלומי החובה בהם נשאו, ובכללם, היטל השבחה, בערכם המשוערך, בסכום של 551,835 ש"ח, נכון למועד הגשת התביעה.

חברת ראובן פליציה בע"מ, ו/או מר ראובן פליציה ז"ל, (להלן: "המנוח", או "החברה" - בהתאמה), שהתובעים הינם יורשיו, היו בעלי הזכויות בחנות המצויה בקומת קרקע בנכס ברחוב קריניצי 112 ברמת גן, בחלקה הידועה כחלק מחלקה 126 בגוש 6125, (להלן: "הנכס").

בשנת 1990 הגיש המנוח בקשה לסגירת קולונדה, (הכוונה לוויטרינה שבאמצעותה, מורחב שטח החנות, באמצעות חלונות, אולם פרטי טיב הסגירה לא צוינו בפניי, ולמעשה אינם במחלוקת ואינם רלוונטיים למהות הסכסוך, ויכונו להלן: "הקולונדה").

וועדת בניין ערים אישרה את בקשתו, ומשכך הוגשה על ידו בקשה לקבלת היתר בניה, ניתן היתר בכפוף לתשלום היטל השבחה בסך של 180,000 ש"ח,  ואגרת תיעול בסך של 1,138 ש"ח,  ששולמו.

ביום 22.12.98 קבע ביהמ"ש המחוזי, כי שטח הקולונדה ירשם כרכוש משותף, וביום 22.3.05 דחה ביהמ"ש העליון את ערעורו של המנוח.

בהתאם להחלטת ביהמ"ש העליון, הגישו יורשי המנוח, בקשה להריסת הקולונדה במתכונתה, ובניית ויטרינות בהתאם להיתר שאושר על ידי ביהמ"ש העליון.

מכאן התביעה שבפניי להורות על השבת הכספים ששולמו בגין היטל ההשבחה, ואגרת התיעול.

מטעם התובעים נשמעו: מר אריה קמיל, מומחה ומר ג'ורג'יו רובין.

מטעם הנתבעים נשמעו: מר חיים כהן.

באי כוח הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב ופסק דיני זה ניתן לאחר קבלת סיכומי הצדדים ניתנה אפשרות להגשת סיכומי תשובה שלא נוצלה.

טענות התובעים:

התובעים טוענים, כי בשנת 1991, נהרסה הקולונדה בהתאם לצו הריסה ונבנתה בשנית בשנת 1995.

התובעים טוענים, כי משנקבע על ידי ביהמ"ש העליון, כי השטח שבו נבנתה הקולונדה אינו רכושם, אלא רכוש משותף, הרי לכתחילה לא ניתן היה לחייב אותם בתשלום היטל ההשבחה המוטל על הבעלים בלבד.

התובעים טוענים, כי משנקבע שאינם הבעלים, הרי שהיטל ההשבחה שולם לנתבעות על ידי מי שאינו הבעלים, ומשכך על הנתבעות להשיב את ההיטל ששולם.

התובעים טוענים עוד, כי מאחר והינם לכל היותר חלק מהבעלים, במסגרת הבעלות ברכוש המשותף, הרי לכל היותר ניתן לחייבם בחלק היחסי של היטל ההשבחה.

התובעים טוענים, כי גם אם יקבע שהיטל ההשבחה נגבה כדין, הרי על פי הנתונים שהובאו בפני ביהמ"ש, השימוש שנעשה בקולונדה היה משנת 1995, ועד לשנת 1998, ולפיכך, יש להתייחס לתקופה שבה נעשה בקולונדה שימוש.

התובעים טוענים, כי על הנתבעות להשיב את סכום היטל ההשבחה, על פי עקרונות של עשיית עושר ולא במשפט.

התובעים טוענים, כי לא נעשה כל שימוש בקולונדה בשנים שבין 1995-2005 עת נהרסה בהתאם להחלטת ביהמ"ש העליון.

לפיכך, טוענים התובעים כי יש להורות על השבת הסכומים ששולמו בגין היטל השבחה, ולחילופין יש להורות על השבת  החלק היחסי.